מנהיגות רוחנית

אבא ברוך

אבא ברוך (ברוק) אדהנן ניצב כאחת הדמויות הרוחניות הנעלות והמשפיעות ביותר בתולדות יהדות אתיופיה. הוא נולד בשנת 1850 בכפר עמבה גואלית, השוכן באזור סקלת שבמערב גונדר, למשפחה שהוציאה מתוכה מנהיגים ואנשי חזון; אחיו התאום, דניאל אדהנן, היה הצעיר שנבחר על ידי הפרופסור יוסף הלוי בשנת 1868 ונשלח ללימודים בצרפת, אירוע שהיה לאבן דרך בקשר עם יהדות התפוצות.

בצעירותו, נטל אבא ברוך חלק באחד המאורעות המכוננים והדרמטיים ביותר של הקהילה במאה ה-19: המסע לארץ ישראל בהובלת הנזיר ומנהיג הדור, אבא מהרי. מסע זה, שנבע מכיסופים דתיים עמוקים ומרצון להיגאל, הסתימה בטרגדיה ובכישלון בשל תנאי הדרך הקשים. עם שובו לכפרו בשנת 1866, בעקבות המפח הנפשי מהמסע שלא צלח, בחר אבא ברוך בדרך של התעלות רוחנית יוצאת דופן.

במשך שלושים שנה הקדיש אבא ברוך את חייו ללימוד תורה מעמיק ולחיי סגפנות מחמירים, כשהוא מתנזר מהבלי העולם הזה במטרה לזכך את נשמתו ולחזק את חוסנה הרוחני של הקהילה. רק בהגיעו לגיל חמישים, לאחר עשרות שנים של פרישות, החליט להקים בית ונשא לאישה את אנקוייהוש איתמר, שהייתה צעירה לימים. טקס נישואיהם נערך על ידי המנהיג הרוחני הנערץ אבא רייני מהרט.

אבא ברוך היה לאישיות מפתח עבור ד"ר יעקב פייטלוביץ' בביקוריו באתיופיה. הידע התורני הרחב שלו, יחד עם בקיאותו העמוקה במסורות העתיקות, הפכו אותו למקור מידע חיוני עבור פייטלוביץ', וסייעו לו רבות בחקר יהדות אתיופיה וביצירת התשתית למחקריו על תולדות הקהילה ומנהגיה.

מורשתו הרוחנית של אבא ברוך המשיכה לפרוח דרך בנו, קס ברהן ברוך, שהיה למנהיג הרוחני החשוב והמרכזי ביותר של יהודי אתיופיה משנות הארבעים ועד למבצעי העלייה הגדולים. קס ברהן הנהיג את הקהילה ביד רמה ובתבונה, שמר על אחדותה מול אתגרי המודרנה והלחצים החיצוניים, והיה דמות מעוררת השראה בדרכה של הקהילה לציון.

אבא ברוך אדהנן הלך לעולמו בשנת 1937 והובא למנוחות בחלקת גדולי הקהילה, המכונה "חלקת הצדיקים", בכפר הולדתו עמבה גואלית. דמותו, לצד פועלו של בנו קס ברהן, מהווה עמוד תווך בזהות ובהיסטוריה של יהדות אתיופיה.

 

קס ברהן ברוך(אורי בן ברוך)

קס ברהן ברוך, בנם של אבא ברוך אדהנן ואנקוייהוש איתמר, נולד בשנת 1906 בכפר עמבה גואלית שבמחוז סקלת. בגיל ארבע עקרה משפחתו לכפר וולקה, שם עברו עליו שנות ילדותו. הוא נמנה עם תלמידיו הראשונים של בית הספר שהקים אביו בוולקה, ולמד שם לצד צעירים נוספים שנועדו לגדולות, בהם יונה בוגלה. כבר בנעוריו בלט קס ברהן בזכות תעוזתו, אומץ לבו ויכולותיו יוצאות הדופן, ואביו, שזיהה את הפוטנציאל הטמון בו, ייעד אותו להנהגת הקהילה. לאחר שנים של לימודים אינטנסיביים והכשרה רוחנית, הוסמך לכהונה (קס) והחל את דרכו כמנהיג ציבור.

בזמן הכיבוש האיטלקי באתיופיה, כאשר זומנו נציגי הדתות השונות למפגש רשמי, נבחר קס ברהן לייצג את הקהילה היהודית לצד קס טואבה מלקו ואחיו, קס צגהון ברוך. בנאומו הציג קס ברהן את ההיסטוריה המפוארת של יהודי אתיופיה בגאווה ובידענות רבה. הופעתו המרשימה ואומץ לבו הותירו רושם עז על נציגי השלטון האיטלקי במחוז אמהרה, שהעניקו לו גלימה חגיגית ושי הוקרה כאות הערכה למנהיגותו.

קס ברהן היה אישיות מעוררת השראה, המשלבת בקיאות תורנית מעמיקה עם ידע היסטורי רחב. הוא הנהיג את הקהילה בהוד ובהדר, וזכה לכבוד רב בכל מקום אליו הגיע. כמגן הקהילה, לא נרתע מעימותים מול ראשי המחוזות, הכנסייה והמיסיון שפעל באזור. הוא שלח מכתבים רבים לקיסר היילה סלאסי, בהם תיאר את מצבם הקשה של היהודים ותבע את זכויותיהם. החל משנות החמישים ועד לעלייה ארצה, הנהיגו קס ברהן ויונה בוגלה את הקהילה בשילוב כוחות ייחודי – האחד בתחום הרוחני-דתי והשני בתחום המדיני-חינוכי.

נושא החינוך עמד בראש מעייניו של קס ברהן, והוא ראה בו את המפתח לעתיד הקהילה. בניו המשיכו את דרכו ברוח זו: בנו עיקבה היה בין התלמידים הראשונים שנשלחו ללימודים בישראל ב"כפר בתיה" ושימש כמורה באתיופיה; בנו אבבה ברהן (יאיר בן ברוך) למד בפנימייה היהודית באסמרה, הפך למורה ולפעיל ציוני בולט, ואף נכלא ועונה קשות בשל פעילותו למען העלייה.

בשנת 1977 עלה קס ברהן לישראל, אך גם כאן לא נח ממלאכתו והמשיך לפעול ללא לאות למען העלאת שאר בני הקהילה שנותרו מאחור. קס ברהן ברוך הלך לעולמו בשנת 1984 והובא למנוחות בבית העלמין באשדוד, כשהוא מותיר אחריו מורשת של גבורה רוחנית ומנהיגות ללא פשרות.

 

יונה בוגלה

יונה בוגלה נולד בשנת 1908 בכפר האומנים וולקה, השוכן כחמישה קילומטרים מצפון לעיר גונדר שבאתיופיה. הכפר הוקם בשנת 1848 על ידי משפחת סקון, משפחתו של יונה, ואוכלס באומנים שעסקו בנפחות, אריגה, כדרות ובנייה.

בשנת 1921 עלה יונה לארץ ישראל יחד עם אברהם בן מאיר, פנחס חזקיהו ואברהם ברוך. הוא למד בבית הספר "תחכמוני" בירושלים עד שנת 1924, אז נשלח להמשך לימודים בגרמניה. בפרנקפורט רכש יונה השכלה כללית ושליטה בשפה הגרמנית, ובשנת 1929 עבר לשוויץ, שם המשיך בלימודיו ולמד צרפתית. בהמשך דרכו האקדמית הגיע לפריז, שם למד במדרשה למורים של רשת "אליאנס" (כל ישראל חברים) בראשות הברון רוטשילד.

לבקשת מורו, פרופסור תאמרת עמנואל, חזר יונה לאתיופיה בשנת 1931 והחל ללמד בבית הספר היהודי באדיס אבבה. עם הכיבוש האיטלקי בשנת 1937 נסגר מוסד הלימודים, ויונה, שחש סכנה לחייו, נמלט לאזור וולגה ושירת שם כחובש קרבי. בשנת 1941, עם שובו של הקיסר היילה סלאסי לשלטון, מונה יונה למנהל מחלקת התרגום במשרד החינוך שעמד בראשו הקיסר. במסגרת תפקידו זה, שבו החזיק עד שנת 1952, היה אמון על תרגום כל התכתובות הרשמיות שנשלחו לקיסר בשפות זרות.

בשנת 1952 בחר יונה לעזוב את משרתו הרמה בשל מצבה הקשה של בני קהילתו. למרות הסיכון האישי והוויתור על מעמדו, העדיף את טובת הכלל על פני האינטרס הפרטי. הוא זיהה כי הקהילה נתונה בלחצים כבדים וכי יהודים רבים המירו את דתם בהשפעת המיסיונרים האירופאים שזכו לתמיכת הקיסר. יונה יצר קשרים עם ד"ר יעקב פייטלוביץ' ועם נציגים יהודים מהעולם והשמיע את זעקת יהודי אתיופיה.

יונה האמין כי הדרך היעילה ביותר לחיבור הקהילה לכלל עם ישראל עוברת דרך החינוך. בתמיכת הסוכנות היהודית ורשת "אורט", פעל להקמת בתי ספר בכפרים היהודיים וייסד סמינר למורים בכפר אמבובר. הוא דאג לשליחת צעירים וצעירות להשתלמות ולימודים בישראל, בהם קבוצות "כפר בתיה", מתוך חזון כי הם יהוו את עתודת המנהיגות של הקהילה.

לצד פעילותו הציבורית, היה יונה דמות מפתח בחקר יהדות אתיופיה ושימש כמבקר ספרות אתיופי מוערך. הוא כתב ותרגם ספרים רבים, וראה בעבודתו הספרותית והמחקרית גשר תרבותי חיוני. במקביל, נאבק למען העלאת בני הקהילה לארץ ישראל; הוא שיגר אלפי מכתבים לממשלת ישראל ולמנהיגים יהודים בעולם, ונאומיו המשפיעים – ובמיוחד נאומו בקנדה בשנת 1979 – היוו גורם מכריע בזירוז העלייה דרך סודן.

בתפיסתו ראה יונה בשהות היהודים באתיופיה מגורי ארעי בלבד, והקדיש את כל מרצו להעלאתם לציון. בשנת 1979 עלה ארצה והתיישב בפתח תקווה. יונה בוגלה הלך לעולמו בשנת 1987 והובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, סמוך לקבר מורו, פרופסור תאמרת עמנואל.

 

 

איניאו בוגלה

 

איניאו בוגלה נולד בשנת 1922 בכפר קוסוגה, הבן התשיעי למשפחת בוגלה המפוארת. חייו החלו בצל טלטלה קהילתית; באותה שנה נאלצה משפחתו לעזוב את כפר וולקה, אותו הקימו אבותיהם ב-1840, בשל עלילות שווא והתנכלויות. איניאו גדל בקוסוגה עד 1937, אז נדדה המשפחה שוב לאזור ווינגה בעקבות רדיפות השכנים הנוצרים. בתקופת הכיבוש האיטלקי, עבר איניאו הצעיר עם אביו בוגלה בירו להקים את ביתם החדש בשטחים שהוקצו ליהודים, אך המציאות הייתה אכזרית: בקר המשפחה נגנב, וכשאביו פנה לצדק, הוא הואשם לשווא על ידי שופט אנטישמי ונכלא. בוגלה לא שרד את תנאי המאסר הקשים ונפטר, ושנתיים לאחר מכן נפטרה גם אמו של איניאו, שהפך ליתום בגיל 17.

בגיל 18 נישא איניאו ללעולה מהרת, בת קס מהרת טיים. חייהם האישיים היו רצופים בניסיונות אמונה; לאחר ששלושת ילדיהם הראשונים נפטרו, נדדו בני הזוג בחיפוש אחר מזור וברכה. פגישה גורלית עם הצדיק אבא רובל סיפקה להם נבואה מדויקת על הילדים שיוולדו להם, כולל הבת שלא תשרוד. למרות האובדן הכבד של חמישה מילדיו לאורך השנים, אמונתו של איניאו נותרה איתנה כסלע.

במישור הציבורי, איניאו היה "הכוח המבצע" מאחורי אחיו, המנהיג יונה בוגלה. הוא שימש כשומר ראשו, כאיש סודו וכאחראי הלוגיסטי על אספקת בתי הספר היהודיים. איניאו היה חלוץ חקלאי שעמד בראש פרויקט חומרה, ובזכות היכרותו העמוקה עם השטח, ליווה דמויות היסטוריות כמו ד"ר דן הראל ובר-יודא במסעותיהם לסמיין. הוא היה הפנים המקבלות של המשלחות מאירופה וישראל, והגשר שחיבר בין העולם היהודי החיצוני להנהגה הרוחנית באתיופיה.

מסירותו לארץ ישראל עלתה לו בחירותו: בשנת 1982 נאסר ועונה יחד עם אחיו סלמון בחשד לסיוע למדינת ישראל. הוא שוחרר רק בזכות התערבותו של אחיו, קולונל מטקו בוגלה, ששימש כמפקד משטרה בכיר. בשנת 1987 הגשים את חלומו ועלה ארצה, שם הקדיש את חודשיו הראשונים לטיפול במסירות באחיו יונה עד יום מותו.

איניאו בוגלה, שהוכר כאסיר ציון, התגורר באריאל והיה מעורב בכל נימי נפשו בחיים הפוליטיים והחברתיים בקהילה. הוא היה מקור ידע בלתי נדלה לחוקרים, ותיעד בזיכרונו הפנומנלי מאה שנים של היסטוריה קהילתית. הוא נפטר בשנת 2021, כשהוא מותיר אחריו מורשת של גבורה, אמונה ואהבת ארץ ישראל ללא תנאי.

 

אבא רובל

אבא רובל היה אחד המנהיגים הרוחניים הנערצים והמשפיעים ביותר בתולדות יהדות אתיופיה בעת החדשה. הוא נולד בשנת 1873, תקופה הרת גורל שבה עלה לשלטון הקיסר יוהניס הרביעי, שנים שבהן התמודדה הקהילה עם אתגרים קיומיים ולחצים חיצוניים כבדים. את חייו הקדיש להתעלות רוחנית וללימוד תורה, תוך שהוא גדל ומתחנך בקרב קהילת הנזירים הייחודית של הרי הסמיין.

בצעירותו הפך ליד ימינו ולתלמידו המובהק של אבא קינדה, מגדולי המנהיגים הרוחניים שקמו לקהילה מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-30 של המאה ה-20. מתוך קרבה זו, צמח אבא רובל להיות דמות רב-גונית: מורה ומחנך לדורות של יהודים, פוסק הלכה חד ומכריע, ומרפא רוחני ששמו יצא למרחוק. הכבוד וההערכה שרחשו לו חצו את גבולות הקהילה היהודית, וגם בקרב שכניו הנוצרים נחשב לאיש קדוש ומורם מעם.

במהלך שנות ה-50 וה-60, למרות בידודם של יהודי הסמיין בשל תנאי השטח הקשים, שימש אבא רובל כעוגן רוחני עבור המשלחות שהגיעו מהמרכז ומארץ ישראל. במפגשיו עם יונה בוגלה וד"ר דן הראל, הוא ייצג את השורשיות היהודית העתיקה ביותר, כשהוא מלווה באנשי אמונו ובהם איניאו בוגלה.

 

קס יצחק אייסו

קֶס אבא יצחק יָאסוּ (1900–1995) היה ממנהיגיה הרוחניים הבולטים של יהדות אתיופיה במאה ה-20. הוא נולד באזור תגראי למשפחת כוהנים, למד מאביו ובהמשך העמיק בלימודיו אצל הנזירים היהודיים בהרי סמיין, עד שהוסמך לכהונה בגיל 27 על ידי הכהן הגדול אבא קינדה. לאורך עשרות שנים הנהיג את קהילות יהודי תגראי, שירה ואדיבו, תוך שהוא עומד איתן מול ניסיונות המיסיון הנוצרי להמרת דת ואף זוכה להערכה מצד השלטונות והכנסייה האתיופית על חוכמתו. בתקופת הכיבוש האיטלקי פעל לרווחת הקהילה והצליח להזיז את יום השוק משבת ליום חול כדי למנוע חילול שבת.

בשנת 1981, תחת שלטונו הקשוח של מנגיסטו, יצא בראש קהילתו למסע רצוף תלאות וסכנות לעבר סודן במטרה לעלות לישראל. במהלך המסע המפרך, שגבה את חייהם של רבים מבני קהילתו ומשפחתו וכלל מאסר בידי הצבא האתיופי, נשא הקס בידיו ללא הרף את ספר ה"אורית" (ספר התורה) העתיק של משפחתו. מסופר כי דבקותו בספר הגנה על השיירה מפני שודדי דרכים, שראו בו איש קדוש לאחר שחשו פגיעה פיזית כשניסו לחטט בחפציו. בשנת 1982 זכה לעלות ארצה, התיישב בקריית גת והפך את ביתו למרכז רוחני לעולים. הוא דגל בשילוב של נאמנות למסורת אבות לצד קבלת מנהגי רבני ארץ ישראל. לאחר פטירתו ב-1995 הונצחה מורשתו במחקרים ובספרים, וספר ה"אורית" ההיסטורי שלו הופקד למשמרת בספרייה הלאומית בירושלים.