פרופ' תאמרת עמנואל

פרופ' תאמרת עמנואל (1888–1963) היה חלוץ המודרניזציה והחינוך של קהילת "ביתא ישראל". סיפורו מתחיל בראשית המאה ה-20, כאשר נבחר על ידי המזרחן ד"ר יעקב פייטלוביץ' להיות חלק מקבוצת צעירים שתצא ללמוד באירופה ובארץ ישראל כדי לשוב ולהנהיג את הקהילה.

תקופת הלימודים והעלייה הראשונה (1904–1920) כבר בשנת 1904, תאמרת היה מהראשונים מבני הקהילה שעלו ארצה לתקופות לימודים ממושכות. הוא שהה בירושלים ובאירופה (בעיקר בפירנצה שבאיטליה), שם רכש השכלה רחבה ביהדות, פילוסופיה ושפות קלאסיות. בתקופה זו הוא עיצב את זהותו כאינטלקטואל יהודי המסוגל לשוחח עם חכמי המערב בגובה העיניים, תוך שמירה על נאמנות עמוקה לשורשיו האתיופיים.

הקמת מפעל החינוך והקשר עם ארה"ב (1923–1936) לאחר שחזר לאתיופיה ב-1920, הקים תאמרת בשנת 1923 את בית הספר היהודי הראשון באדיס אבבה.  המוסד נקרא על שמו של פייטלוביץ' ונתמך על ידי הארגון האמריקאי "American Pro-Falasha Committee" (הוועד האמריקאי למען הפלאשים). בית הספר לא היה רק מוסד לימודי, אלא מרכז לשינוי חברתי; תאמרת לימד שם עברית, היסטוריה יהודית ומקצועות כלליים. בשנת  1931 הצטרף אליו יונה בוגלה, וביחד הם הובילו דור של "בני טובים"  צעירים שנשלחו בהמשך ללימודים בצרפת, גרמניה, מצרים וירושלים, וחזרו כדי לשמש כמורים ומנהיגים בקהילותיהם.

הכיבוש האיטלקי והגלות בירושלים עם פלישת איטליה הפאשיסטית לאתיופיה ב-1936, חוסלו מוסדות החינוך היהודיים. תאמרת, שזוהה כאינטלקטואל וכמקורב לקיסר, נאלץ לצאת לגלות. הוא התיישב בירושלים, שם הפך לדמות מרכזית בקהילה המדעית והדתית. בתקופה זו הוא שימש כקול המייצג של יהודי אתיופיה מול המוסדות הציוניים והעולם היהודי, כשהוא נאבק על הכרת הממסד ביהדותם של בני הקהילה.

השיבה עם הקיסר והפעילות הספרותית לאחר שחרור אתיופיה ב-1941, חזר תאמרת לארצו יחד עם הקיסר היילה סלאסי.  הוא זכה להערכה עצומה מצד השלטון ומונה לתפקידים בכירים במערכת החינוך המדינתית. לצד עבודתו הציבורית, היה תאמרת איש רוח פורה:

  • כתיבה ותרגום:  הוא כתב מאמרים וספרים רבים, כולל חיבור על דמותו של מהטמה גאנדי
  •  דבר המעיד על אופקיו הרחבים.
  • מאמר על הסופרים האתיופיה (מאמר זה תורגם לעברית על ידי הסופר דניאל בלטה והוא יצא אור תתוספת קורות חייו.
  • מפעל התנ"ך:  קיימות עדויות רבות לכך שתרגם חלקים מהתנ"ך מעברית לאמהרית כדי להנגיש את המקורות לקהילתו.
  • הפולמוס הדתי:  הוא עסק בתרגום וניתוח של פולמוסים דתיים היסטוריים, כמו אלו של הרמב"ן, והשווה בינם לבין המסורת הדתית הייחודית של אתיופיה.
  • ביקורות על תרגום של ספרים משפות זרות לאמהרית, צגעז לאמהרית ועריכה לשונית

אחרית ימיו בשנותיו האחרונות שימש כציר תרבות בשגרירות אתיופיה בישראל. הוא נפטר בשנת 1963 ונקבר בירושלים, העיר שאותה אהב ושאליה שאף להעלות את כל בני קהילתו. דמותו נותרה עד היום סמל לשילוב שבין מסורת עתיקה למודרניות, ובין השכלה עולמית לזהות יהודית גאה.

 

ד"ר יעקב פייטלוביץ'

יעקב פייטלוביץ' (1881–1955), בנם של משה ורוזלי, הקדיש את חייו לגאולת קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה. בהשראת מורו בסורבון, יוסף הלוי, החל פייטלוביץ' לחקור את יהודי אתיופיה  וערך ביקורים באתיופיה החל מ-1904. הוא פעל לקירוב הקהילה ליהדות הרבנית, השפיע על שינוי מנהגיהם הדתיים ואף הקים בית ספר לבני הקהילה באדיס אבבה.

כחלק ממאמציו, הביא עמו לאירופה נערים אתיופים, ביניהם תאמרת עמנואל, כדי שיקבלו חינוך יהודי מסורתי וישובו להנהיג את הקהילה. פייטלוביץ' פעל במישור הבינלאומי, גייס תמיכה מהברון רוטשילד ומארגון כי"ח, וקיבל המלצות מרבני ארץ ישראל. פייטלוביץ' הלך לעולמו בישראל בשנת 1955 ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק.

 

ירמיהו גטה

אלקה ארמיאס היה תלמידו הראשון של ד"ר פייטלוביץ'. הוא נולד להוריו, אביו וונדים-אגניי ואמו טובץ' תספאיה, ונשלח ללימודים בחו"ל יחד עם פרופסור תאמרת עמנואל בשנת 1904. לאחר ארבע שנות לימוד שב לאתיופיה, ואז יצא בשנית ללימודים של ארבע שנים נוספות. בשנת 1912 חזר סופית והקים את בית הספר הראשון של קהילת בית ישראל באזזו, שם לימד ופעל. הוא היה איש אשכולות ומלומד אשר נדד בין מקומות שונים בשירות בני עמו, עד שהלך לעולמו בשנת 1939 לספירה.