עשור למותו של רון נחמן ז"ל ראש העיר הראשון של אריאל
בכל טו בשבט העיר אריאל מציינת את פטירתו של אחד ממייסדיה ומי שכיהן כראש העיר הראשון שלה - רון נחמן ז"ל. השנה הטקס היה בעל משמעות מיוחדת במלות עשור למותו.
אל טקס ציון עשור למותו של רון נחמן ממיסדי ומקימי העיר אריאל, הגיעו עשרות אנשים ממוקירי זכרו ומפרנסי העיר בעבר ובהווה, חלקם מאריאל וחלקם ממקומות שונים ברחבי הארץ, שגם מזג האויר הסוער לא הרתיע אותם מלהגיע ולחלוק לרון כבוד.
את הנאומים בטקס פתחה בתו של רון שסיפרה על החוויה שלה ושל משפחתה בגעגועים העזים לאב המשפחה האוהב, לאחר מכן עלה לדבר אלי שבירו ראש העיר אריאל שהיה גם זה שהחליף את רון בתפקיד לאחר שזה חלה ונבצר ממנו להמשיך בתפקידו. לאחר מכן עלה אלעד מצויינים מנכ"ל קרן אריאל לפיתוח שדיבר על קשריו הענפים של רון עם אוהבי הארץ בחו"ל. אחיו של רון דן ואלמנתו דורית חתמו את האירוע המרגש, כאשר דורית הקריאה קטע שכתב בדיוק היום מאיר עוזיאל:
"פסל החירות הגוסס
גיבורי ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון שסובלים שנים ארוכות מחיים במגורים ללא תנאים מינימליים, כנראה ואולי יקבלו תנאים יותר אנושיים למגורים. אם יחברו אותם לתשתיות מים וחשמל, התושבים והילדים שלהם יקפאו פחות בימות החורף הקרים.
לעומתם יש ישראלים שחיבורים כאלה נשמעים להם חדשות רעות. הם רוצים שישראל תיסוג משם. מפת ישראל בשבילם היא מפת ישראל בלי השטחים שמעבר לקו הירוק.
פעם, לפני 44 שנים, כשהעיר אריאל עוד הייתה היאחזות של אשקוביות שבהן ישבו צעירים מ"גרעין ת"א", התרשמתי מצעיר מצהלה שהחליט לעזוב את צהלה ולעבור לבנות בית באריאל שבשומרון. אולי בניו, אם הם בעלי חזון חלוצי כמוהו, כבר גרים באחת ההיאחזויות הצעירות ביהודה ושומרון.
באותה תקופה שבה אותו אדם עבר לאריאל, הוא סיפר בטלוויזיה על פסל החירות. אני זוכר זאת, ומזכיר את דבריו. "ישראל דומה לפסל החירות", הוא אמר, והרים את היד להמחשה. באמת, הצורה הכללית של פסל החירות דומה למפה של ישראל.
"אם מקצצים אצבע, לא קורה כלום", הוא הסביר, "ואם מורידים יד לא קורה כלום, אבל פגז בבטן זה כבר אסון". ככה אמרת, ואני רק חוזר שוב על דבריך, איש צעיר אז, וביקשתי מאופיר בגון לאייר איך נראה פסל החירות עם חלל רציני באזור הבטן."
